פסק-דין בתיק תא"מ 45062-11-10 - פסקדין

1.      תביעה כספית לתשלום פרמיה בגין פוליסת ביטוח בית עסק.

2.      התביעה נפתחה כתביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל בסך של 6,191.32 ש"ח.

3.      הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התובענה, אשר התקבלה ביום 22.6.11 על ידי כב' הרשם נ' זיתוני (להלן: "הרשם"), ללא צו להוצאות, בהסכמת התובעת ולאחר חקירת מנהל הנתבעת, מר ויסאם מטר (להלן: "המנהל").

טענות הצדדים

4.      טענות התובעת - התובעת הינה חברת ביטוח, אשר לטענתה ביטחה בפוליסה מספר 2712566109 את בית העסק של הנתבעת באמצעות סוכן ביטוח מטעמה, מר שלמון טוביה (להלן: "הפוליסה", "העסק" ו- "הסוכן", בהתאמה). התובעת טענה כי נכרת חוזה ביטוח מחייב בין הצדדים.

בהתאם לתנאי הפוליסה היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,761 ש"ח. הנתבעת לא שילמה את הפרמיה עבור הפוליסה כנדרש ועל כן, לאחר שנשלחו אליה שלושה מכתבי דרישת תשלום חוב, אשר לא נענו, בוטלה הפוליסה. יתרת חובה של הנתבעת עמדה על סך של 6,191.32 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

5.      טענות הנתבעת - המנהל טען בתצהיר תמיכתו להתנגדות כי לא היתה התקשרות חוזית בין הצדדים וכי הפוליסה נערכה ע"י התובעת באופן חד צדדי, ללא הסכמת הנתבעת. לטענתו, העסק כלל לא היה פעיל, שכן לא היתה תשתית לפתיחת העסק ולא היתה אזעקה ועל כן לא היה כל הגיון מטעם הנתבעת לערוך פוליסת ביטוח לעסק במועד הרלבנטי. הנתבע טען כי חתם על טיוטת הצעה לביטוח בלבד מתוך רצון לעזור לחברו, סוכן הביטוח. המנהל הוסיף וטען כי לא חתם על הצעת הביטוח, הפוליסה והמסמכים שצורפו לכתב התביעה וכי לא קיבל לידיו את הפוליסה הנטענת.

דיון והכרעה

6.      התובעת הגישה מטעמה תצהיר של אחראית על נושא הפרמיות במחלקת הגביה המשפטית, גב' מרי קיוויס (להלן: "האחראית"). האחראית הצהירה, כי הפוליסה נשוא התביעה הופקה רק לאחר שהנתבעת העבירה לתובעת הצעת ביטוח מלאה וחתומה על ידה כדין (בצירוף חתימה וחותמת של החברה), הכוללת את כל הפרטים הרלבנטיים לפוליסה, לרבות פירוט תכולת בית העסק (מקררים, מכונות ומלגזה) ופירוט של מספר העובדים שיעבדו בעסק (נספח ב' לתצהיר) - פרטים אשר מצויים בידיעתה של הנתבעת ולא של התובעת, ועל כן ברור כי הנתבעת היא זו שמילאה הצעה זו במטרה לקבל כיסוי ביטוחי מהתובעת.

בנוסף להצעת הביטוח, צורפה לתצהיר גם הוראה לחיוב חשבון בהוראת קבע לטובת התובעת, בצירוף פרטים מלאים, חתימה וחותמת של החברה אשר נחתמו באותו יום של הצעת הביטוח (נספח ב' לתצהיר). 

7.      האחראית הצהירה כי הוצא דו"ח סקר הגנות לנתבעת ביום 2.8.09, וזאת לאחר שסוקר מטעם התובעת ביקר בבית העסק של הנתבעת, קיבל אינפורמציה מהמנהל לגבי מהות העבודה, מספר העובדים והגנות קיימות בבית העסק (נספח ג' לתצהיר). המנהל אף חתם בכתב ידו על המלצות הסוקר (ת/1) והוא מצולם בתמונות המצורפות לדו"ח הסוקר. בעקבות דו"ח זה ניתן לנתבעת כיסוי ביטוחי זמני ושהות עד ליום 5.10.09 להשלמת דרישות המיגון עפ"י דו"ח הסוקר.

8.      הנתבעת לא עמדה בתשלום הפרמיה, זאת לאחר ששני התשלומים הראשונים שנדרשו בהוראת קבע מחשבונה חזרו ולא כובדו ע"י הבנק. הנתבעת פנתה לתובעת באי-מייל באמצעות סוכן הביטוח וביקשה להותיר את הכיסוי הביטוחי, עד להסדרת תשלום הפרמיה לאחר החג (נספח ה' לתצהיר).

9.      חרף הבטחות הנתבעת, היא לא עמדה בהתחייבותה לשלם פרמיה לתובעת, ולכן נשלחו לה שלושה מכתבי התראה לתשלום החוב לפני ביטול הפוליסה (נספח ו' לתצהיר). הנתבעת לא שילמה את החוב ולכן הפוליסה בוטלה ביום 20.12.09.

10.  בעדותה בפניי חזרה האחראית על האמור בתצהיר העדות הראשית מטעמה והיא הותירה רושם אמין. דבריה היו סדורים והגיוניים והם גובו בראיות רבות בכתב (הנספחים לתצהיר). לעומתה, עדותו של מנהל הנתבעת הותירה בי רושם שלילי ואינני נותן בה אמון. עדות זו היתה רצופה סתירות ופרכות, לא גובתה במסמכים בכתב ולא תאמה את עדותו בפני הרשם ואת האמור בתצהיר התמיכה בהתנגדות שהגיש.

11.   כך, למשל, חתימתה של הנתבעת על הצעת הביטוח הוכחשה על ידי המנהל בס' 16 לתצהיר התמיכה בהתנגדות שהגיש. ברם, בעדותו בדיון בפניי הודה לבסוף המנהל כי החתימה על הצעת הביטוח הינה שלו והחותמת הינה חותמת החברה (ע' 7 ש' 22-24). המנהל אישר את העובדה כי החותמת על הצעת הביטוח היא חותמת החברה גם בחקירתו בפני הרשם (ע' 2 לפרוטוקול החקירה ש' 3-5).

12.  בשונה מההודאה בחתימתו על הצעת הביטוח, המנהל טען בעדותו בפניי כי החתימה על הוראת הקבע אינה חתימתו (ע' 7 ש' 26-27). זאת, בעוד בחקירתו בפני הרשם לא הכחיש כי החתימה על הוראת הקבע הינה חתימתו. טענתו שם היתה פעם אחת כי חתם על הוראת הקבע לבנק שכן חשב שמדובר בהוראת קבע עבור ביטוח רכב החברה ולא עבור ביטוח העסק (ע' 1 ש' 20-22), ופעם אחרת כי חתם שכן חשב שזו הצעה (עמ' 2, ש' 7).

לאור הסתירה בין טענותיו בדיון אצל הרשם - המהוות הודאה ברורה בחתימתו על הוראת הקבע - לבין התכחשותו לחתימה בדיון בפניי; לאור העובדה שהתכחשותו הראשונית בתצהירו לחתימה על הצעת הביטוח התבררה כטענה שאין בה אמת; לאור הימצאותה על הוראת הקבע של חותמת הנחזית כזהה לחלוטין לחותמת הנתבעת שעל הצעת הביטוח; ולאור העובדה שעדותו של המנהל בכללותה היתה בלתי מהימנה - אני קובע כי המנהל חתם על הוראת הקבע בשם הנתבעת. 

בכל מקרה, דין הטענה כי הוראת הקבע מיועדת לביטוח רכב - להידחות. טענה זו של המנהל הועלתה על ידו כאמור בחקירתו אצל הרשם אך הוא בחר שלא הביא לשתי הישיבות מסמכים בכתב להוכחת טענותיו (כגון פוליסות של הרכבים האמורים ו/או העתק המחאות של החברה אליהן התייחס בעדותו אצל הרשם בגין תשלום עבור ביטוח רכב). הלכה היא כי מהימנעות מהבאת ראיה רלבנטית לעדות, יש להסיק שראיה זו היתה פועלת כנגד בעל הדין אשר נמנע מלהביאה (ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מ"ה (4) 651). לפיכך, משנמנע המנהל להביא ראיות להוכחת טענתו כי חשב שחתם על הוראת קבע לביטוח הרכבים - דין הטענה להידחות.

13.  המנהל טען בתצהיר התמיכה בהתנגדות כי סוכן הביטוח החתים אותו על טיוטה של הצעת ביטוח ואז נעלמו עקבותיו (ס' 14 לתצהיר), אך באותו תצהיר הוסיף וציין כי לאחר שקיבל דרישת תשלום, שוחח עם סוכן הביטוח על מנת לבטל את החיוב (ס' 19 לתצהיר).